פעילות גופנית מלווה אותי מאז שהייתי בת 14 כשהתחלתי להתאמן בקראטה.
בגיל 17 התחלתי לרוץ, פשוט כי ההורים שלי התחילו לרוץ
כחלק מההכנות לבר מצווה של אח שלי.
ומאז הריצה מלווה אותי בכל גלגולי החיים:
תיכוניסטית
חיילת
סטודנטית לתואר ראשון
שכירה בעבודה משרדית
סטודנטית לתואר שני
הריונות (שבהם לא רצתי)
אחרי לידות
אמא ל- 1, ל- 2 ול- 3 ילדים...
במשך הרבה שנים השתמשתי בריצה גם ככלי להרזייה.
זה גרם לזה שלא באמת נהניתי מהריצה.
לעיתים אכן רזיתי,
אבל כשלא - כעסתי על הגוף שלי,
למה הוא לא ממושמע?
למה הוא לא מגיב לריצה?
עם השנים (והגיל...) למדתי שכל הניסיונות האלה רק מזיקים לי.
זה לקח זמן,
אבל הבנתי למה אני כל הזמן מנסה לשנות אותו.
למה אני אף פעם לא מרוצה.
על הקשר הסימביוטי בין ספורט לדימוי גוף,
ועל שורשי העיוות ההיסטורי שגורם לנשים
להיות לא מרוצות מהגוף שלהן,
אני הולכת לדבר בהרחבה ביום חמישי 14/12 בערב בגבעתיים.
ההרצאה היא במסגרת שיתוף פעולה עם עיריית גבעתיים
שעוזרת לקדם עסקים נשיים במהלך חנוכה
מהרי לשריין מקום, כי מספר המקומות מוגבל.
בתמונה - אחד המקומות שבהם הכושר של הריצה עזר לי ממש - הר הגעש ויאריקה, צ׳ילה.
יום חמישי 14.12.23 19:00 בית ראשונים עיריית גבעתיים רחוב גורדון 24 גבעתיים
הכניסה חינם- אך מותנית ברישום מראש (מספר המקומות מוגבל) כאן משריינות מקום
Comments