תוך כמה זמן אני אצליח לרוץ?
כל פעם שאני נשאלת את השאלה הזו אני נזכרת ביום שהחלטתי לנסות לחזור לרוץ,
10 שבועות אחרי הלידה של שירה שנולדה בניתוח קיסרי.
הגוף היה שבור ועייף, סערה הורמונלית אחת גדולה, אבל מתפקד, פשוט כי צריך.
יש פה תינוקת יונקת, יש לה שני אחים גדולים, וצריך לתפקד, אין ברירה.
אבל הנפש ראתה קצת מעבר לצרכים המיידיים.
בלב שלי היה זיכרון עמום של חופש.
אותו חופש שמציף את הגוף בצעדים הראשונים של הריצה, אותו חופש ששוטף את הראש כ
שהצעד מתגלגל והשביל זורם תחת סוליות הנעליים שלי.
אותו חופש שזורם לי בשרירים כשאני מחליטה דוקא להגביר בעלייה,
ואת החיוך האינפנטילי שנמרח לי על הפרצוף בסוף העלייה כשאין לי אויר.
כל הזכרונות האלה ישבו שם, לא מרפים, לא מניחים לי להישאר מוטרדת רק מהלוגיסטיקה של גידול תינוקת בת 10 שבועות.
אז בוקר אחד פשוט יצאתי עם נעלי ריצה במקום עם כפכפים.
היתה שם התרגשות.
אבל היה שם גם פחד.
פחד של מה יהיה אם איבדתי את זה. מה יהיה אם לא אוכל לרוץ יותר לעולם?
עם חזה מלא חלב ועם צלקת של קיסרי שעדיין בוערת, ניסיתי לרוץ.
והאמת? לא היה שם שום דבר מהזיכרונות של החופש שבגללם יצאתי.
לא בראש, לא בלב ולא בשרירים.
נאדה!
בעיקר הלכתי, בקושי הצלחתי לרוץ דקה או שתיים כל פעם.
והכל כאב,
והגוף קירטע,
והחזייה לא התאימה,
והצלקת הציקה.
אפילו קצת בכיתי.
לא מכאב. מעלבון.
נעלבתי מהגוף שלי שהוא לא זוכר איך לרוץ.
וגם מעצבים. מתסכול.
עברו יומיים ויצאתי שוב.
הפעם מה שהוציא אותי לא היה שום זיכרון רומנטי של חופש בריצה.
פחחחח איזה חופש…. יותר כמו כלא של גוף שאני לא מזהה.
מה שהוציא אותי הפעם היו העצבים והתסכול.
אבל בתוך תוכי ידעתי שאם אני רק אמשיך לקחת את התסכול הזה ולהוציא אותו בריצה,
שוב
ושוב
ושוב
ושוב
רק אז אתחיל להרגיש את קצה קצהו של אותו חופש שזכרתי.
והוא באמת הגיע. החופש הזה.
זה לקח כמה חודשים אבל הוא בסוף הגיע.
אז אם נחזור לשאלה שאני נשאלת כל פעם שמישהי חדשה מתעניינת באימונים של קבוצת ריצה נשית - בקבוצה, בשידור חי בזום, או בליווי בתוכנית ריצה אישית
תוך כמה זמן אני אצליח לרוץ?
התשובה ברוב המקרים תהיה כנראה כמה חודשים. אבל אני לא באמת יכולה לדעת כמה בדיוק.
כי כל אחת מגיעה עם סט אחר של זכרונות, סט אחר תשוקות שיוציא אותה לעוד אימון ולעוד אחד
סט אחר של מניעים שיתנו לה את האמונה שהיא בדרך הנכונה.
שוב
ושוב
ושוב
מה הזיכרון שלך?
והנה לשם שינוי תמונה של (כמעט כל) קבוצת ריצה נשית ולא בבגדי ספורט ;-)
הכנתי גם מזכרת מתוקה ממנו
מאחלת לנו שבוע קריר ושקט,
ותקווה גדולה להחזרת החטופים והחטופות במהרה,
בת-חן
💜
Comments