אחרי שבועיים וחצי שלא נפגשנו, סוף סוף יצאתי לפגוש אותה.
הייתי קצת לא משופשפת בהתארגנות וקצת שכחתי איפה כל דבר נמצא ומה בכלל צריך לקחת איתי.
אז איחרתי ב 20 דקות, אבל היא לא כעסה, היא הבינה.
היא חיכתה לי בסבלנות.
סבלנות כזו שבאה אחרי 3 עשורים של הכרות עמוקה.
הכרות שידעה עליות ומורדות, הפוגות וחזרות מרגשות, כעס ותסכול, נחמה וחמלה.
עברנו הרבה ביחד, אז היא כבר יודעת ששבועיים וחצי של פרידה זה לא מה שישבור אותנו.
אחרי תקופה ארוכה של 3-4 דייטים בשבוע, הגיעו שבועיים וחצי בלי,
שגרמו לי להתגעגע ולדמיין איך זה יהיה כשסוף סוף ניפגש.
כבר ידענו לא מעט פרידות, אבל הפעם זו היתה פרידה מסוג אחר.
עברתי דירה ויצאתי לפגוש אותה בטריטוריה חדשה ולא מוכרת.
לחזור לאימונים אחרי הפסקה ארוכה זה אף פעם לא קל.
ובעיר לא מוכרת זה הופך להיות אפילו יותר קשה.
יצאתי קצת בחשש, אבל גם עם הידיעה הפנימית שאני יודעת מה לעשות,
שהגוף יוביל אותי בחוכמה וברגישות.
יצאתי לחשוף נתיבים חדשים וקצת פחדתי ללכת לאיבוד, אז נעזרתי באפליקציית ניווט
(מה שעלה לי בהתרסקות מבאסת, כי התרכזתי במסך במקום בדרך)
ולאט לאט הדרך נפתחה בפניי,
הגוף נזכר,
הלב חייך,
הנפש עשתה תנועות קטנות, זהירות, של ריקוד.
כאילו פוחדת לשמוח מדיי.
ואז היא אמרה לי:
״יש לנו פה עוד עבודה, את יודעת את זה, נכון?
את לא יכולה לחזור אחרי שבועיים וחצי כאילו כלום".
אני יודעת, אמרתי לה.
יש לי סבלנות.
נתקדם לאט לאט, בלי להאיץ את הדרך,
בלי לדלג על שלבים,
בלי לצפות למה שעדיין לא אמור לקרות.
לאט, ועם הרבה סקרנות.
והיא הסכימה :-)
אז אני מתמסרת לתהליך, יקח כמה זמן שיקח.
כי אני יודעת שאנחנו כבר כל כך חזקות יחד, שאף פרידה לא תשבור אותנו.
שבועיים וחצי או חודשיים וחצי, חצי שנה או שנה (גם זה כבר קרה סביב הריון ולידה למשל),
היא תמיד מחכה לי שם, עם חיבוק חם ואור בעיניים.
מכירה את התחושה?
אם את תוהה איך בכלל מתחילות לרוץ נכון ובלי כאבים,
ואיך תדעי אם זה בכלל בשבילך ואם את נהנית מזה,
את יכולה לנסות את האימון הזה שמיועד למי שלא רצה מעולם.
יש באימון הזה הנחייה מדוייקת, שלב אחרי שלב, כולל חימום ושחרור,
כדי שהצעדים הראשונים שלך בריצה יהיו נעימים.
את כל הפרטים על האימון הזה את יכולה למצוא כאן
מאחלת לנו שבוע קריר ושקט,
ותקווה גדולה להחזרת החטופים והחטופות במהרה,
בת-חן
💜
Comments