היום קמתי חלשה.
אני יכולה למצוא לזה שלל סיבות,
אולי אלה הימים שלפני הוסת,
אולי זה היין ששתיתי אתמול בערב,
אולי זה האוכל השונה שאכלתי.
אבל זה לא באמת משנה, תמיד יש ימים שאני יותר חלשה בהם.
יום שבת היום, והייתי אמורה כמו כל שבת לצאת בבוקר לרוץ.
אבל ממש לא התחשק לי אפילו לצאת מהבית.
זה גם הזמן שאני מאזינה לפודקאסטים
ועל זה היה קשה לי לוותר, אפילו יותר מאשר על הריצה
אז החלטתי לנסות לרוץ ולאפשר לעצמי לשנות תוכניות בדרך.
בסוף באמת רצתי אבל רק חצי מהמרחק הרגיל שלי
וכשהרגשתי שזה מספיק עברתי להליכה.
והיה לי את הזמן הזה עם עצמי בשבת בבוקר, זמן שממש חשוב לי.
וזה בעצם ה"סוד" הגדול של התמדה בפעילות גופנית לאורך זמן.
אם הייתי צריכה לתמצת את זה אז יש שלושה עקרונות שעוזרים לי להתמיד בתנועה גם בימים חלשים, שמלווים אותי לאורך השנים ועוזרים לי לשמור על שגרת תנועה:
אין טעם לחכות לתנאים האידיאליים לאימון. לפעמים התנאים יהיו מחורבנים ועדיין כדאי לעשות משהו, גם אם זה נראה לך מעט. ולפעמים יהיו הפתעות ואת תוכלי לעשות הרבה יותר ממה שתכננת, כמו שקרה לי באימון הזה במסגרת אימונים לחצי מרתון.
אימון הוא לא עונש. אימון הוא צ'ופר שלי לעצמי. ודווקא בימים "חלשים" הכי מגיע לי צ'ופר שירים אותי.
אימון הוא לא רק תנועה. אימון הוא גם זמן של מחשבות, זמן של אויר צח, זמן עם עצמי.
מה לך עוזר להתמיד?
ומה הכי מקשה עליך?
שנדע ימים שקטים
מלאים בתנועה מרפאת
בת-חן
💜
נ.ב.
השבוע ציינו בקבוצת ריצה נשית את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, בתפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות בריצת #רציםלזכרם. עבורי זה היה מאוד משמעותי וכתבתי על זה כאן.
Comments