מה עשוי לקרות אם לא תחכי לרגע המושלם לצאת לאימון?
שבת בבוקר
את הארוכה עשיתי כבר ביום חמישי,
אז היום בתפריט אימון אינטרוולים.
אימון קשוח.
הרגליים לא מרגישות מוכנות לזה.
לפני יומיים רצתי 20 קמ - מרחק שהוא לגמרי מחוץ לאיזור הנוחות שלי
והגוף לא לגמרי מאושש.
אומנם אין כאבים מיוחדים אבל הרגליים עייפות.
מתחילה בקצב קל והגוף לא משתף פעולה.
במשך 2 קמ הראשונים אני שואלת את עצמי - מה עכשיו?
לקצר? לוותר?
אחרי 2 ק"מ אני אמורה להתחיל את האינטרוול הראשון - דקה וחצי בקצב גבוה ואז 2.5 דקות קל.
מנסה להגביר וכל הגוף כואב
מה זה כואב?
צועק עליי - ״מה את חושבת שאת עושה?!״
אני מרגיעה אותו - ״הבנתי! אל תצעק עליי! אני ארוץ קל, סבבה?״
הוא מסכים.
ואז עוברת לקצב קל.
אומנם הגוף עייף אבל האויר הקר נותן לי בוסטים של אנרגיה והריצה מתגלגלת - שלוליות ענק בפארק, ברווזים חוגגים בשלוליות, חתולים תופסים פיסות שמש, רצים ורצות, הולכים והולכות, הפלייליסט גם דוחף קדימה.
הגוף עדיין עייף אבל בקצב קל הוא זורם.
מגיעה לק"מ 7 ופתאום משהו נפתח.
כלום לא כואב והגוף מבקש להעלות קצב.
אני זורמת… ביקשת? קיבלת!
אתניקס בשיר נפלא שיושב בדיוק על קצב הצעדים שלי, ואני מרגישה שזאב נחמה בכבודו ובעצמו דוחף אותי קדימה.
מחשבה שעוברת - אם היה לי כח להוציא את טלפון הייתי שמה את השיר הזה בלופ.
שניה לפני שאני יוצאת מהפארק אני מחליטה להוסיף עוד סיבוב של קילומטר.
השיר מתחלף, ואחריו קורה משהו מוזר -
כנראה באג באפליקציה וזאב נחמה חוזר!
כאילו אומר - את ממשיכה? אני איתך!
בסיבוב הזה, וגם אחר כך בריצה מהפארק עד הבית, זאב נחמה חזר עוד פעמיים!
זה היה כמעט כאילו שהוא רץ לידי ושר לי
ואז הסתיימו להם 10 ק"מ, במקום 9,
שהתחילו עם גוף עייף ורגליים כבדות
והסתיימו בספרינט עם חיוך ענק ואושר גדול.
אז כן, ריצה יכולה להיות דבר מפתיע,
אבל אם תצאי לאימון רק כאשר התנאים מושלמים, את לעולם לא תדעי מה ההפתעה.
ההפתעה מסתתרת בדיוק באימונים האלה שמתחילים כמו משהו אחד, ומסתיימים כמו משהו אחר לגמרי.
מוכנה להפתעה הבאה שלך?