התרסקתי בסקי

ונאלצתי להגיע למסקנה הבלתי נמנעת

זו היתה חופשה משפחתית מהחלומות:

הילדים כבר גדולים ועצמאיים,

נהנים מהסקי שלהם (למרות שלא שהיה להם קל...),

מסתובבים חופשי במלון,

הולכים לבריכה ומכירים חברים חדשים,

מזג אויר מספיק טוב כדי לגלוש כל יום,

לא יכולנו לבקש יותר!

ואז אחרי 4 ימי סקי נפלאים הייתי חייבת לשבור את הרצף והדגמתי התרסקות מפוארת במורד מדרון קרחי ותלול כולל סיבוב כואב-למות של ברך ימין...

לקח לי זמן, אבל בעזרת המדריך בסוף הצלחתי לקום ואפילו המשכתי לעשות סקי עד סוף השיעור.

 אבל רק כשחזרתי למלון הבנתי כמה כואב לי -

צלעתי וגררתי את הרגל עם כאבים שחתכו לי את הברך עם כל צעד.

עוד היו לי מחשבות לצאת שוב לסקי אחרי מנוחה קלה בחדר אבל הכאבים הכריעו ונשארתי לנוח עם שקית קרח על הברך.

הברך התנפחה לתפארת ובלילה הייתי חייבת לקחת משככי כאבים כדי להצליח לישון.

את השאלה לגבי אם לעשות סקי ביום שאחרי השארתי פתוחה.

קמתי בבוקר ועדיין כאב לי ללכת.

ידעתי שכנראה יכאב לי גם בסקי.

ועדיין הצורך לנצל כל רגע על השלג גרם לי לחשוב שכדאי בכל זאת לצאת.

אז להקשיב לגוף ולתת לו את המנוחה שהוא צריך?

או שעדיף למתוח אותו לקצה למרות שזה מסוכן?

אם מתאמנת היתה שואלת אותי את השאלה הזו לא היתה לי התלבטות.

ברור שאם הגוף מבקש מנוחה (ועוד עם כאבים!) צריך לתת לו אותה.

אפילו כתבתי על זה רק לפני שבוע כאחד מסימני האזהרה לאימון יתר

אז למה אני לא מסוגלת ליישם את מה שאני אומרת למתאמנות שלי??

ועוד אחרי שהתרסקתי בסקי?

רק אחרי חשיבה עמוקה עם עצמי הגעתי למסקנה:

זה שאני מסוגלת "לשרוד" את היום בסקי לא אומר שאני חייבת לעשות את זה.

לא היה קל להגיע למסקנה הזו, אבל זה היה הכרחי.

מכירה את זה שאת חייבת לבדוק את קצה גבול היכולת שלך?

באימונים או במשימות שאת לוקחת על עצמך?

ואם את מוותרת על הקצה הזה האם את מרגישה שויתרת לעצמך? או שבחרת בעצמך?

התשובה לא תמיד כזו ברורה,

אבל לדעתי שווה תמיד לבדוק עם עצמנו איזה עוד אפשרות קיימת חוץ מלקחת את עצמנו לקצה.  

מייחלת לחזרתו של החלל החטוף רן גואילי לחיק משפחתו ושל כל החיילים והמילואימניקים לביתם

שנדע ימים טובים,

מלאים בתנועה מרפאת

בת-חן  

🎗️💜

מתה על הקור הזה!