להתחיל להתאמן עם הגוף שיש לך עכשיו

רק תמונות מהמותניים ומעלה

זה כל מה שהעזתי לפרסם עד לפני כמה שנים.

התביישתי באגן הרחב שלי, התביישתי שאני לא גבעולית ורזה כמו האצניות בפרסומות, כאלה עם קוקו מתוח חלק ומתנפנף.

נמוכה, קצת שמנמנה, שיער מתולתל ופרוע.

ממש לא הרצה ה"אידיאלית".

אז מה אם רצתי עשרות קילומטרים בשבוע במשך שנים, נהניתי מקראטה, שחיה, טניס, קיקבוקס, קפוארה, השתתפתי במרוצים באופן קבוע, למדתי את הגוף שלי וחיזקתי אותו. אז מה.

מה שחשוב זה איך שאני נראית, נכון?

מערכת היחסים המורכבת עם הגוף שלי התחילה כבר בגיל 11.

התפתחות מוקדמת, שינויים של הגוף, והביטחון בגוף שלי התערער.

לעולם הדיאטות נכנסתי כבר בגיל 12 ולא באמת עזבתי אותו במשך 30 שנה.

חלק מהזמן בדיאטות "בריאות" עם ליווי מקצועי, אבל שיצרו אצלי דפוסי התנהגות חולים, וחלק מהזמן פשוט נמנעתי מלאכול ליד אנשים אחרים, או מחוץ לבית. המצאתי חוקים שונים ומשונים, צומות ארוכים ודרכים מוזרות להגביל את מה שנכנס לי לפה.

ובמקביל התשתי את הגוף באימונים כדי לשרוף עד דק את מה שכן הצליח להיכנס.

לפעמים הגעתי גם למשקל מספיק נמוך שגרם לי לאנמיה, החליש אותי ו"דפק" לי את הריצה.

האם ראו את זה עליי? לא ממש. נראיתי די רגילה.

האם היתה לי הפרעת אכילה? אולי. לא בדקתי.

רק לאחרונה למדתי שרוב האנשים עם הפרעת אכילה הם לא בתת משקל, אלא במשקל תקין או עודף משקל.

במשך שנים השויתי את עצמי למה שראיתי מסביב:

מגישות MTV, דוגמניות על במגאזינים, שחקניות קולנוע...

כולן היו רזות.

לא היתה לי שום הזדמנות להזדהות עם איזשהו מודל אחר.

זו אחת הסיבות שהיום אני מתמוגגת משפע ההזדמנויות שיש לנערות ולנשים להזדהות עם מגוון סוגים של מבני גוף.

כן כן בדיוק אלה שמצלמות "בואו להתלבש איתי" או "בואו להתאמן איתי".

להבין שמבנה הגוף שלהן זה לא משהו להתבייש בו או להחביא, שלהתלבש או להתאמן יכול להיות כיף ונעים, עם הגוף הזה שיש להן כבר עכשיו.

עבורי ועבור הרבה נשים אחרות יעל פוליאקוב ומופע האימים שלה לא מזיזים לנו.

עברנו כבר מספיק תלאות, ויש לנו מספיק קילומטראז' במערכת היחסים עם הגוף כדי שאבן נגף קטנטנה לא תערער אותנו.

החשש העיקרי שלי הוא לגבי נערות שאולי רק התחילו לגבש את אותה מערכת יחסים שברירית, וכל "רעש" כזה מחזיר אותן אחורה לאשמה ובושה. הן זקוקות לקול השפוי הזה שיאמר להן "את נהדרת כמו שאת ואת יכולה להתחיל להתאמן עם הגוף שיש לך עכשיו".

לפני 8 שנים, כשפתחתי את העסק, עדיין פרסמתי רק תמונות מהמותניים ומעלה. וסרטונים היו בכלל מחוץ לתחום.

כשכבר תפסתי אומץ, זה התחיל מתמונה פרופיל של כל הגוף, ואח"כ גם פוסטים וסרטונים שרואים את כולי.

והאימפקט היה מטורף! פתאום פנו אליי המון נשים שחשבו שאם הן לא רזות אז הן לא אמורות לרוץ, שחשבו שהן צריכות לרזות לפני שהן מתחילות לעשות כושר.

הן שמחו לגלות שהן יכולות להתחיל כבר עכשיו!  

אז במקום לבזבז מילים ואנרגיות על פוליאקוב ושכמותה,

על המגחכים מהצד ונותני הלגיטימציה לבריונות,

במקום זה אפשר לחייך למראה ולהגיד תודה לגוף שנושא אותנו בעולם הזה.

לא חייבות לעוף עליו וכל יום, מספיק לפעמים רק להגיד לו תודה.

שיהיה חורף חמים ונעים,

מלא בתנועה מרפאת, 

בת-חן 

💜

אחת התמונות שחתכתי במותניים, לפני החיתוך