גרעון קלורי זה לא קסם

אז למה זו הפכה להיות תשובת המחץ

גרעון קלורי הפך להיות תשובת המחץ לכל מי ששואלת:

"איך להוריד במשקל הכי מהר?"

"אני רזה אבל יש לי בטן בולטת. איך אפשר להוריד אותה?"

"אני מתאמנת אבל יש לי צלוליטיס בישבן. מה עושים?"

ועוד עוד שאלות מהסוג הזה שעולות בקבוצות של אימונים, תזונה ו-וולנס.

כמה פשוט ככה קל, נכון? 

תאכלי פחות ממה שאת שורפת ו.. הופ! הקילוגרמים נושרים ממך כמו כלום. 

אז זהו שזה ממש לא כזה פשוט. 

גרעון קלורי זה לא קסם. מכמה סיבות:

1. מי באמת יודעת כמה היא שורפת?

זה נתון שמשתנה כל יום ומושפע מכל כך הרבה גורמים: פעילות גופנית, איכות השינה, רמת הסטרס, השלב בחודש ועוד ועוד.

2. מי באמת יודעת כמה היא אוכלת?

נכון, אפשר לספור כל קלוריה, לחשב ארוחות, לשקול כל גרם, לתכנן כל ביס… אבל מי יכולה לחיות ככה לאורך זמן? מה עם ארוחות במסעדה? או סתם ארוחה משפחתית מחוץ לבית? גם אותן נשקול ונחשב? במשך חצי מהחיים שלי ספרתי וחישבתי וזה רק הפך אותי לאובססיבית וגרם לי בסוף לאכול יותר ממה שאני צריכה.

3. אוכל הוא אף פעם לא רק אוכל.

תמיד יש מרכיב רגשי שמשפיע על צורת האכילה, העיתוי, הכמויות ואפילו ההנאה מהאכילה. וזה לגמרי נורמלי! אנחנו לא רובוטים שמטעינים סוללה. אנחנו יצורים אנושיים ואוכל זו אחת מהנאות החיים.

4. מנגנון רעב ושובע.

אצל רובנו הוא משובש. לי לקח שנים לכוונן אותו מחדש. אחרי 3 עשורים של דיאטות בכלל לא ידעתי מה זה להיות שבעה או רעבה, הלכתי רק לפי מה שאני ״אמורה״ לאכול ורק לפי ״מותר ואסור״, ״חינם ולא חינם״, אוכל טוב/רע. ואת חושבת שרזיתי מזה? להיפך! גם אם היתה הרזייה זמנית, זה לא החזיק לאורך שנים.

מה המסקנה שלי מכל זה?

שגם אם בתיאוריה גירעון קלורי מביא לירידה במשקל, ואולי בגילאים מסוימים אפילו בלי יותר מדיי מאמץ, מגיע גיל שזו הופכת להיות משימה בלתי אפשרית להרבה נשים.

אני לא אומרת שאי אפשר לרדת במשקל, אבל לכוון באופן ישיר לגירעון על ידי ספירת קלוריות זה לדעתי מאבק אבוד מראש.

מה שעובד בשבילי זה אכילה אינטואיטיבית וספורט. בלחיצה על הטקסט הכחול תוכלי לקרוא יותר על התהליך שעברתי.

ספורט תמיד היה לי בחיים אבל למדתי מחדש לזהות מה הגוף שלי צריך, מתי אני רעבה ומתי כבר שבעתי, איך להזין את הגוף במזון איכותי ולא רק למנוע ממנו מזון רק כדי לחסוך קלוריות. למדתי גם איך לא להתיש את הגוף באימונים.

מבחינתי המטרה היא לא משקל מסוים אלא איך אני מרגישה בגוף שלי, מה הוא יכול לעשות (לרוץ, להרים, לסחוב, לטייל, לרכב, להנות) וכמובן בדיקות הדם שלי.

אני לא מתכוונת להפוך לגורו תזונה או משהו  אבל אני כן חושבת שזה חשוב להבין את הגוף שלנו לעומק, עם כל השינויים שהוא עובר לאורך השנים.

לעבוד איתו חכם, בהקשבה, בחמלה (הסבר בלחיצה על הטקסט הכחול) וברגישות, בלי הלקאה עצמית ועם מינימום תסכול.

מייחלת לחזרתו של החלל החטוף רן גואילי לחיק משפחתו ושל כל החיילים והמילואימניקים לביתם

שנדע ימים טובים,

מלאים בתנועה מרפאת

בת-חן  

🎗️💜

מסיימות אימון עם צ'אי חם :-)