"התשובה שלך ממש מתריסה. לא אהבתי"
זו אחת התגובות שקיבלתי כשסיפרתי איך עניתי לשאלה שגרמה לי קצת להיחנק.
בתור מאמנת ריצה "לא טיפוסית", אני נשאלת לא פעם שאלות שיפוטיות, או פשוט שאלות תמימות.
זה בדרך כלל נובע מכך שחסר ייצוג של מאמנות לא רזות, בעיקר מאמנות ריצה.
הנה כמה שאלות שנשאלתי כמאמנת ריצה לא רזה:
למשל הקולגה ששאלה אותי
או מתאמנת שהגיע לאימון הכרות ושאלה
תוך כדי שהיא בוחנת את הגוף שלי מלמעלה למטה:
או החברה ששאלה אותי (זו שאלה שדוקא שמחתי שנשאלה):
אם את מעדיפה לצפות בתשובות שלי בפייסבוק אז הן מופיעות ממש כאן.
נכון, התשובות שלי יכולות להיות מתריסות
אבל על שאלות שיפוטיות זו כנראה הדרך הכי טובה שלי לענות.
אני גאה בדרך שעשיתי כשנגמלתי מדיאטות,
והיא היתה הדרך הכי נכונה עבורי.
הכי נכונה עבור הגוף שלי ובטח עבור הנפש שלי.
יכול להיות שהתוצאה לא באה למישהי טוב בעין.
אני לגמרי מבינה.
כי כשאין ייצוג לנשים לא רזות שעושות ספורט ואפילו נהנות ממנו,
קשה לראות מישהי שלא מתאימה לסטנדרט.
אני גאה להיות המאמנת הזו שלא מעירה למתאמנות שלה על הגוף שלהן,
המאמנת שלא מציבה משקל או היקפים כיעד לאימונים,
המאמנת שרואה את המתאמנת על כל גווניה,
ולא רק את מידת המכנסיים שלה.
אם התחברת למה שכתבתי, ואת מרגישה בנוח לשתף את הפוסט עם מישהי קרובה,
זה ממש ישמח אותי.
