top of page

נדרים שנדרתי בבולגריה

בקיץ שלפני 3.5 שנים נסענו לחופשה בבולגריה.


באותה שנה עשיתי את החצי מרתון הראשון שלי, גם אחריו המשכתי בשגרת הריצה שלי והייתי בכושר טוב, התחלתי לראות את פירות התהליך שעשיתי עם עצמי בנושא דימוי גוף, הייתי כמעט ״גמולה״ משקילות, ובגדול הרגשתי חזקה וחיונית.


אבל, לחיים יש כל הזמן הפתעות בשבילנו, והשדים של דימוי גוף לעיתים מחכים לנו ממש מעבר לפינה.

איך מתמודדים עם הריצה?

באותו קיץ השדים חיכו לי בפארק חבלים קטן ולכאורה בלתי מזיק ליד העיר סופיה.

הפארק היה מחולק ל-5 מסלולים לפי רמות, כאשר לכל רמה יש מגבלת גובה.

רמות 4-5 היו מיועדות גם לילדים ״גדולים״ מעל 1.30 מטר.


אחרי שאלעד (שהיה בן 6) עשה פעמיים את מסלול 4, ועידן (שהיה בן 8) עשה את מסלול 4 ואחריו פעמיים את מסלול 5, החלטתי לנסות לעשות את מסלול 4.


כבר בהתחלה הבנתי שזה לא פשוט, עברתי את המכשולים לאט, הטכניקה שלי היתה גרועה,

הסתמכתי יותר מדיי על כח הידיים ופחות מדיי על כח הרגליים, נחתי הרבה בין המכשולים, והילדים היו מתוקים ועודדו אותי מלמטה, אבל זה לא הספיק.


בערך בחצי הדרך תשו כוחותיי.

הרגשתי שהידיים רועדות, שהרגליים חלשות, שאין בי יותר כוחות להחזיק אפילו עוד חבל אחד.

עשיתי את המעשה המביש וביקשתי חילוץ…

שניים מהנערים שמפעילים את המקום הגיעו עם סולם, ניתקו אותי מהרתמה, ואחר כבוד הורידו אותי לקרקע.

הרגשתי נבגדת.

הגוף הזה, שחשבתי שהוא חזק, איכזב אותי.

אפילו מסלול של ילדים הוא לא מצליח לעשות!


באותו רגע נדרתי שאימוני כח יהפכו להיות חלק בלתי נפרד משגרת האימונים שלי.


הבעיה העיקרית היתה ששנאתי לעשות אימוני כח.

למרות שידעתי כמה אימוני כח חשובים לריצה, השתעממתי מהם, סבלתי, ולא הצלחתי להתמיד.

הייתי עושה אימון חזק אחד, נתפסת בטירוף, מסתובבת שבוע כאובה, ולא בא לי לעשות יותר מזה בחיים.

ושוב מנסה אחרי כמה חודשים וחוזר חלילה.


לשמחתי, בסוף מצאתי את הנוסחה.

אז זה אומנם לקח כמה שנים,

כי החיים, וכי משרה מלאה בנוסף לפיתוח עסק עצמאי, וילדים קטנים וכו וכו,

אבל היום אני גאה להגיד שאימוני כח הם חלק בלתי נפרד מהשבוע שלי,

לפעמים יותר תרגילים,

לפעמים פחות,

אבל הם תמיד שם,

ואני אפילו מרגישה בחסרונו של אימון אם פספסתי אחד.

ואם את מרגישה ככה לגבי הריצה -

את מאוד רוצה לרוץ,

אבל לא מצליחה ״להביא את עצמך״ לשם,

תדעי שזה לגמרי נורמאלי.

שינויים לא קורים ביום אחד.

תמיכה של מסגרת,

כמה טיפים ממאמנת,

יכולים לקרב אותך לשם,

ולאפשר לך להתמיד בהנאה, בסיפוק ובשמחה.




3 views0 comments
bottom of page