עולם הפיטנס רווי בדימויים כמו
לשרוף
לקרוע
לצמצם
כמה זמן אפשר להחזיק באינטנסיביות גבוהה?
כמה זמן יקח עד שהנפש תבקש רגיעה?
ואז מה? נפסיק להתאמן ונאשים את ה"מוטיבציה"?
וכשננסה לחזור זה כבר יהיה עם רגשות אשמה -
״אני לא מתמידה בכלום״
״אני פשוט לא אוהבת ספורט״
"כנראה שצריך לסבול כדי להיכנס לכושר"
ומה אם תנסי את אותו הדבר אבל במתינות?
מתינות כזו שבסיום האימון אולי אפילו תרגישי שלא הגעת ל 100% שלך, אולי רק ל 80%.
כזו שבסוף האימון את נשארת עם טעם של עוד.
זו בדיוק ההרגשה שתגרום לך להגיע גם לאימון הבא.
אגלה לך סוד קטן -
זו גם הדרך הכי יעילה להשתפר.
כי אימון שאחריו את כאובה במשך כמה ימים,
לא מאפשר לך לשמור על רצף אימונים.
ורצף אימונים זה המפתח לשיפור.
לא אינטנסיביות האימון,
לא רמת הכאב שהגעת אליה
ולא כמות הסבל שהיית צריכה לספוג.
מה זה בעצם אומר אימון קשוב?
הנה כמה הצעות משלי,
מוזמנת להוסיף בתגובות סעיפים משלך:
לבדוק עם עצמך מה את מסוגלת לעשות היום
להאזין לסימנים של הגוף
לא לעבוד על כאב
לאפשר לעצמך אימון יותר קל בימים קשים
גמישות מחשבתית - למשל, לרכב במקום לרוץ, כי זה מה שזורם לי היום
לא ״להתאבד״ על האימון, רק כי זה האימון המתוכנן
תשומת הלב והגמישות הזו יאפשרו לך להנות מהאימונים, להתאמן בקביעות ולהפוך את התנועה לחלק בלתי נפרד מהשגרה שלך.
כך אני מאמנת את המתאמנות שלי,
הן בקבוצות, הן באימונים אישיים והן באונליין.
לפרטים נוספים על מסלולי הליווי השונים היכנסי ללשונית "להתחיל להתאמן",
ולקבלת טיפים נוספים ישירות למייל / לנייד שלך הירשמי לרשימת התפוצה שלי בתחתית העמוד
(מבטיחה לא להספים!).
בתמונה - אינדיקציה לאימון קשוב - הסתיים בחיוך
